דיכאון

דיכאון היא הפרעת מצב הרוח הנפוצה והמוכרת ביותר, בעיקר בעולם המערבי. הוא כה נפוץ עד שהוא כונה ההצטננות המצויה של הפסיכיאטריה (Seligman 1975). בכל נקודת זמן נתונה, 15-20 אחוזים מן המבוגרים סובלים מרמות משמעותיות של סימפטומטולוגיה דיכאונית. לפחות 12% חווים דיכאון חמור דיו כדי לדרוש טיפול בנקודת זמן כלשהי בחיים, ודיכאון הוערך כגורם ל75% מן האשפוזים הפסיכיאטריים. זוהי הפרעה שגורמת לתחושה סובייקטיבית של עצבות, חוסר תקווה, חוסר עניין בחיים ובאינטראקציות בינאישיות ועוד מגוון סימפטומים התנהגותיים, פיזיולוגיים ורגשיים.

מסיבות בלתי ברורות עדין, שיעור הדיכאון אצל הנשים בחברות המערביות המתועשות גבוה פי שניים משיעור הדיכאון אצל הגברים (Brown and Harris 1978).

דיכאון שלא אובחן ולא טופל, יכול להחמיר ולהימשך שנים, ולגרום לירידה קשה בתפקוד ולסבל בל יתואר ואף לניסיונות אובדניים. רוב האנשים מרגישים עצובים או מדוכדכים בזמנים כאלה או אחרים בחייהם. תחושת דכדוך יכולה להיות תגובה נורמלית לנוכח מאבקי הקיום היומיומיים, הערכה עצמית שנפגעה, או כתוצאה מאובדן. אבל כאשר רגשות השליליים של הדיכאון כגון  עצב עז, חוסר אונים, אבדן תקווה, ירידה בערך העצמי ועוד נמשכים תקופה משמעותית של לפחות שבועיים , גורמים למצוקה ניכרת ומונעים מהאדם לתפקד כרגיל, ייתכן ותחושת העצב מעידה על הופעתה של תסמונת דיכאונית, בה ניתן וצריך לטפל. 

על מנת לקבל הגדרה של דיכאון קליני, האדם צריך לחוות לפחות חמישה מהסימפטומים הבאים במשך שבועיים רצופים לפחות, כאשר הקריטריון הראשון או השני חייבים להופיע. כמו כן, הסימפטומים אינם מוסברים טוב יותר על ידי מחלה כלשהי, אינם נובעים מאבל או משימוש בתרופות או סמים, וגורמים למצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד.

  1. מצב רוח מדוכא או דכדוך לאורך רוב היום, כמעט בכל יום. אצל ילדים יכולה להופיע עצבנות במקום.

  2. אובדן עניין והנאה בכל או רוב הפעולות שגרמו לאדם הנאה בעבר לאורך רוב היום, כמעט בכל יום

  3. עלייה או ירידה משמעותית במשקל ללא נסיון מכוון, או הפחתה או עליה משמעותית בתיאבון. אצל ילדים יכול להתבטא בכך שאינם מעלים משקל כפי שאמורים להעלות בהתפתחות התקינה.

  4. שינויים בדפוס השינה – שינה מוגברת או הפחתת שעות השינה כמעט כל יום.

  5. איטיות מוטורית או חוסר שקט ותנועתיות מוגברת.

  6. עייפות או חוסר אנרגיה כמעט כל יום.

  7. תחושות אשמה או חוסר ערך מופרזות או לא תואמות למצב.

  8. פגיעה בריכוז, תהליכי חשיבה או קושי בקבלת החלטות כמעט כל יום.

  9. מחשבות חוזרות על מוות, אידאליזציה של התאבדות, מחשבות אובדניות, ניסיונות אובדניים או תוכנית לביצוע ניסיון אובדני. אנשים המקבלים אבחנה של דיכאון קליני חיים רוב הזמן בתחושה שהכל חסר טעם. ירידת האנרגיה מלווה בעצבות, ובמחשבות שליליות קשות של האדם על עצמו ("אני אפס", "אף אחד לא באמת אוהב אותי"). אדם מדוכא בדרך כלל לא רואה תקווה לשינוי במצבו וכשהוא חושב על העתיד, חוסר התקווה, הייאוש והדכדוך אף גוברים.

לא כל האנשים הסובלים מדיכאון יחוו את אותם סימפטומים. חומרתם, תכיפותם ומשך הזמן בהם יופיעו ישתנו מאדם לאדם. כדי לאבחן ביעילות מצב דיכאוני, הרופא חייב לשמוע את הסימפטומים הספציפיים של הדיכאון.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
גלילה לראש העמוד
error: