הסליחה כתהליך

<b> הרב  שלום אביחי כהן</b>

הרב שלום אביחי כהן

Master Counseling Supervisors * M.C.S
פסיכותרפיסט, מטפל זוגי בכיר, סופרוויזר
יו"ר פורום יועצים ומטפלים מוסמכים שומרי תורה ומצוות
F.T.R - Forum of religious counselors and therapists

הסליחה האמיתית היא תהליך המצריך התבוננות פנימית, אהדה לזולת, אמפתיה ויכולת לימוד זכות על האחר

לעתים רבות אנשים בטוחים שהם סלחו לאחר, אולם בדיקה מעמיקה תגלה כי עדיין כעסים ורגשות מודחקים מניעים אותם ורוחשים מתחת לפני השטח

היכולת לסלוח מהווה את אחד הכישורים החברתיים והרגשיים של אנשים המסוגלים לתחזק מערכות נישואין מספקות. אנשים סלחניים, הם אנשים מודעים יותר לעצמם ולזולתם, נוטים להביע רגשות חיוביים כלפי אחרים לרבות כלפי מי שפגעו בהם. ומחקרים מראים שיכולת זו מקדמת בריאות כללית טובה יותר. אנשים אלו מטבעם הם בעלי לחץ דם נמוך ונטייה מופחתת לעלייתו בעתיד. מערכת החיסונית שלהם חזקה יותר וישנה נטייה פחותה לדיכאון

אחד המחסומים בפני תחזוק נכון של מערכת הנישואין, הוא הקושי להשתחרר מפגיעות העבר, וההתבוססות בו. קושי זה קיים גם כאשר מדובר בקשר שבין שני חברים, הנפגעים זה מזה, וכגודל הפגיעה כן מתארך הזמן עד שהצדדים מסוגלים להחזיר את הקשר למסלולו.

בנישואין, הימשכות הזמן היא קריטית, מאחר ושני בני הזוג ממשיכים לחיות זה לצד זה, לשאת בעול הבית, לדאוג לילדים, לעשות את כל המוטל עליהם במסגרת אחריותם ההדדית למשפחתם, וכשהפגיעות מהדהדות ברקע מבלי שיהיו מעובדות דיים, מתווספות אליהן פגיעות נוספות כתוצאה מהדינמיקה בניהם הממשיכה להתקיים כל הזמן, ומושפעת רבות מהפגיעות הקודמות.

הסליחה היא אמצעי לשנות את המציאות. אין הכוונה לאמירת סליחה פשטנית באופן שבו אנו נתקלים בו מידי יום אין ספור פעמים, הסליחה האמיתית היא תהליך המצריך התבוננות פנימית, אהדה לזולת, אמפתיה ויכולת לימוד זכות על האחר. ובדרך כלל, תהליך זה לא יתאפשר באמת, אלא אם כן, הנפגע חווה את מלוא הכאב מהפגיעה שעבר.

הסליחה אינה מטה קסם "המוחק" את מעשה הפגיעה. היא גם לא מקטינה את חומרת הפגיעה, ואינה מכחישה את הכעס והעלבון שנבע ממנה לנפגע. כשאדם סולח הוא לא מצדיק את הפגיעה, ואין הוא משלים עם המניעים לפגיעה.

סליחה היא תהליך שבו שותפים גם מבקש הסליחה וגם מקבלה. השינוי שהסליחה יוצרת הוא קרבה לעומת ריחוק שנוצר בעקבות הפגיעה. כששני אנשים חולקים יחד מערכת שותפותית, נוצרת ביניהם קרבה ברמות שונות. אילולי שותפותם, היה היחס של האחד כלפי השני נשמר כיחס של אהבת הזולת הנגזר ממצווה יסודית של ואהבת לרעך כמוך. גם אנשים שאינם מכירים זה את זה, באים האחד לקראת השני. הם אמנם אינם מקושרים רגשית, אך אנושיותם והקשר היהודי המשותף להם מחברם לכדי שיתוף פעולה. לא כן הדבר, כאשר הם נכנסים למערכת שותפות אחת, האתגר בתחזוק האהבה הזו מתעצם, וכשאחד פוגע בשני נוצר ריחוק וחריגה מהאהבה הבסיסית של אדם לאדם, לעתים עד כדי שנאה ממש.

במצבים אלו, שני הצדדים מרגישים את הריחוק, העלבון, הכעס והאשמה. האווירה בין השניים עכורה בלי קשר מי הפוגע ומי הנפגע, הריחוק מזיק פיזית רגשית ומנטאלית לכל המעורבים בקשר. במצב הזה אין הם מממשים את מלוא פוטנציאל התפקודי שלהם, ובוודאי שאין הם יכולים לברר ולהבין בשל מה הייתה הפגיעה על מנת להפיק לקחים בעתיד. הגורם המניע במציאות של פגיעה צורבת הם הרגשות השליליים של השניים.

וכאן נכנס תהליך הסליחה, שהוא תהליך רציני הדורש מחשבה עמוקה ואמפתיה לזולת. האדם שנפגע מחברו או מבן זוגו, מבין שהמעשה שנעשה כלפיו אינו הוגן, הוא אינו מוחק בסליחתו את העבר, אך הוא מאחה את הפצע שנפער בעקבות המעשה – הפגיעה ריחקה וסליחתו מקרבת שוב. יש בתהליך זה עוצמה גדולה, לא כל אדם מסוגל באופן טבעי לסלוח באמת לזולתו. רק מי שמסוגל להרגיש לעומק את הכאב הרגשי שנוצר בעקבות הפגיעה, יוכל להשתחרר ממנה. פגיעה מציפה רגשות אשמה, כעס, עלבון, פגיעה בערך העצמי, נקמה ומגוון רגשות שליליים. על מנת לסלוח, האדם זקוק למידה של יכולת התבוננות ומודעות עצמית על מנת להתחבר לרגשותיו העולים כתוצאה מהפגיעה, ורק אז לשחרר בינו לבין עצמו את אותם רעלים בתהליך זה שנקרא "סליחה".

היכולת לסלוח מהווה את אחד הכישורים החברתיים והרגשיים של אנשים המסוגלים לתחזק מערכות נישואין מספקות. אנשים סלחניים, הם אנשים מודעים יותר לעצמם ולזולתם, נוטים להביע רגשות חיוביים כלפי אחרים לרבות כלפי מי שפגעו בהם. ומחקרים מראים שיכולת זו מקדמת בריאות כללית טובה יותר. אנשים אלו מטבעם הם בעלי לחץ דם נמוך ונטייה מופחתת לעלייתו בעתיד. מערכת החיסונית שלהם חזקה יותר וישנה נטייה פחותה לדיכאון.

מצד מבקש הסליחה, מצריך התהליך התמודדות עם חרטה, בושה ואשמה. האדם המבקש סליחה יודע לקחת אחריות על חלקו בנעשה, הוא מסוגל להפריד בין המעשה לעושה, הוא אינו מתגדר במעשהו כדי להרגיע את מצפונו. הוא רגיש לאחרים, ומבחינתו הדבר המרכזי הוא פגיעתו של הזולת. האדם המסוגל לבקש סליחה, אינו עושה זאת מהשפה ולחוץ, הוא רגיש לפגיעת הזולת ועוזר לתהליך שעובר הנפגע, על ידי כך שאף הוא נושא בנטל ואינו מצדיק את מעשיו גם אם יכול הוא להסבירם, המטרה שלו אינה התגוננות, אלא החייאת בסיס החברות המשותף.

בעצם, ניתן לומר שתהליך הסליחה הוא תהליך של שני אנשים נפרדים הנפגשים באמצע ומתחברים שוב לדרך אחת משותפת, והפעם בוגרת יותר, מחוסנת יותר. מילת המפתח היא אמפתיה, וההבנה העומדת בבסיסה היא שהאדם כאנושי, מסובב נסיבות ועמוס רגשות ואף טעויות שיפוט מגוונות.

כשאיננו מסוגלים לבקש סליחה או איננו מסוגלים לסלוח, יש לנו קושי בלקיחת אחריות אישית, קושי בהתחברות לזולת, ובעיקר קושי בקבלה עצמית. איננו מחוברים למציאות האנושית המכילה מעידות והצלחות בבגרות נפשית.

לעתים רבות אנשים בטוחים שהם סלחו לאחר, אולם בדיקה מעמיקה תגלה כי עדיין כעסים ורגשות מודחקים מניעים אותם ורוחשים מתחת לפני השטח. תחושות של אומללות ומועקה מלווים לא מעט אנשים רק בגלל שעדיין לא עיבדו את פגיעותיהם ולא עברו תהליך רציני של סליחה.

באופן פרדוקסאלי דווקא לקרובים אלינו ביותר אנו מתקשים לסלוח, משום שהמפגש עם רגשותינו הפגועים במצבים של קרבה אישית כנישואין, אינו פשוט כלל. אנו יכולים לסלוח לעצמנו אילו מישהו אחר הקניטנו. הערכתנו העצמית נפגעת יותר כאשר האדם הכי קרוב אלינו, שידר כלפינו זלזול ופגע בכבודנו, וההתמודדות עם קבלת הפגיעה והשלכותיה על דימויינו העצמי אינה פשוטה, ומצריכה עבודה מאתגרת יותר. אך כשאנו צולחים את התהליך, אנו תורמים להתפתחותנו האישית לא פחות מתרומתנו להתפתחות נישואינו ומשפחתנו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
השארת תגובה

error:
גלילה לראש העמוד