חרדה

הגדרה: "רתיעה הנובעת מתחושות פנימיות שאין להן סיבה אובייקטיבית".

בניגוד לפחד הנובע מגורמים אובייקטיביים חיצוניים, חרדה הוא מצב רגשי שכולל אי נעימות, ציפייה לנורא וחוסר וודאות, ומלווה גם בתופעות פיזיולוגיות. בכל מצב חרדה מלווה בדרך כלל בשילוב שתי התופעות:

  1. תופעות פיזיולוגיות – כמו דופק גבוה, יובש בפה, זיעה קרה ועוד. ההיבט הפיזיולוגי אופייני בדרך כלל לרוב בני האדם, וכל שינוי פיזיולוגי החורג ממה שאנחנו מכירים הוא חלק מהחריגה האופיינית לחרדה, ובוודאי כאשר יש מצב חרדתי מוגדר כפי שנדבר בזה בהמשך.

  2. תופעות פסיכולוגיות – כאמור, תחושת אי נעימות, ציפייה למאורע נורא, וחוסר וודאות לגבי העתיד.

סוגי חרדה

פרויד מבחין בין שני סוגי חרדה, חרדה מצבית שמוגדרת כחרדה נורמאלית, וחרדה מוכללת שנקראת חרדה נוירוטית.

חרדה מצבית –  זאת תחושה שנובעת מאיזה שהוא איום אובייקטיבי, שיכול לגרום לתוצאות לא נעימות. אנחנו יודעים לזהות אותו, לאפיין אותו ולהצביע עליו, זהו מצב מאוד ברור. למשל, מבחן, ריאיון עבודה, ניתוח, רופא שיניים, לידה, הרצאה. העובדה שהמצב הזה גורם לנו חרדה לא אומרת שהוא יגרום חרדה גם למישהו אחר, אבל זהו מצב אובייקטיבי ברור שמעורר חרדה.

כאשר המצב משתנה, למשל, לאחר שהסתיים הריאיון שהביא לחרדה, החרדה נעלמת. זה נקרא חרדה מצבית והיא נורמאלית, כי במצבים מסוימים נורמאלי שיש חרדה, וכשהמצבים הללו חולפים החרדה נעלמת.

חרדה מוכללת – מדובר באדם שנתון כל הזמן במצב של חרדה בלי קשר למצב ספציפי. זוהי איזו שהיא תכונת אישיות כללית, שכאשר יש אותה לאדם מסוים הוא כל הזמן חושב שמשהו יקרה או שכל הזמן חושב שהוא חולה.

חשוב להזכיר, שאמנם לכולנו יש חרדה קיומית, שבאה לידי ביטוי, למשל, בחשש שיקרה לנו ולקרובינו משהו רע. אבל אצל רובנו החשש קיים, אך הוא לא מפריע לתפקוד. כאשר זאת תכונה של חרדה  נוירוטית (נוירוטי הכוונה לפגיעה במערכת העצבים), זאת רמה גבוהה שמקשה על התפקוד, אלא אם נקבל טיפול פסיכולוגי או תרופתי (בתוך זה נכנסות התופעות של כפייתיות וחרדות שונות).

ביטויים של החרדה

החרדה באה לידי ביטוי דרך המרכיב הקוגניטיבי, הרגשי, התחושתי וההתנהגותי.

קוגניטיבית: החרדה באה לידי ביטוי במחשבות שליליות, בדאגות שדבר רע וקשה עומד לקרות. המחשבות הללו מטרידות לעתים בכל מהלך היום, לעתים בהתקפים שונים או לקראת השינה. הם יכולים להיות בעלי עוצמה גבוהה, כמו המחשבה שאנחנו עומדים למות או לקבל התקף לב, או בעוצמה נמוכה יותר אך מעיקה.

רגשית: במימד הרגשי המרכיב המרכזי הוא של פחד, ותחושה של צורך לברוח. לצד רגשות שליליים נוספים, יש תחושה של חוסר אונים שהצורך הבסיסי שלנו בשליטה אינו מצליח לפצות על זה.

תחושתית: הסימנים הגופניים של החרדה רבים ומגוונים, הם יכולים להופיע ללא סיבה ויש קושי רב לשלוט עליהם, מדובר על נוקשות בשרירים או בגוף, דפיקות לב מואצות, לחץ בחזה ובבטן, הזעות יתר, ועוד.   

התנהגותית: התגובה הטבעית לחרדה עשויה להיות המנעותית, שזוהי בעצם בריחה ממה שגורם לנו חרדה, הבריחה מרגיעה לזמן קצר אך מחזקת את החרדה לטווח הארוך. ישנם מצבים מסוימים שאנשים יגיבו לחרדה באימה או בפאניקה.

טיפול בחרדה

ישנן שתי גישות מרכזיות לטיפול בחרדה. 1) פסיכודינמית 2) קוגניטיבית התנהגותית.

  • הגישה הפסיכודינמית – זוהי גישה שפחות מתאימה ליישום במערכת החינוך, מקורה בפסיכואנליזה של פרויד, והמטרה שלה לגלות מה הגורמים לחרדה המוכללת. ההתייחסות לפוביה היא כסימפטום לחרדה המוכללת, כלומר, משהו עמוק יותר, שקשור למשבר בילדות, התעללות, טראומה וכדו'. אלו דברים שבטיפול מורכב וארוך טווח, אפשר לנסות לגלות אותם. עושים זאת באמצעות היפנוזה, חקר חלומות, טיפול קליני, ולפעמים גם תרופות מפחיתים את הסימפטומים. הגישה הזאת מתאימה יותר לחרדה מוכללת.

  • הגישה הקוגניטיבית התנהגותית – מתייחסת לכך שהחרדה היא תוצאה של למידה שלילית הקשורה בגירוי מסוים, כמו שהפחד מבחינה, נובע מכך שכישלון הוא דבר לא נעים, ואז לומדים משהו שלילי סביב זה. או למשל, ילד שיכול להיתקע במעלית ואין חמצן, זה מלמד אותו משהו שלילי סביב חווית המעלית. אלו דברים שלמדנו, ולא משהו שהבאנו מגיל הילדות וכתוצאה מתהליכים עמוקים. הגישה הזאת מדברת על פחד מיידי, למשל, ילד הגיע לבית וכלב נבך עליו, ומאז מפחד לעבור ליד אדם עם כלב. הטיפול בגישה הזאת הוא טיפול יותר בשיטת הדסנסיטיזציה, כלומר, הכהיה שיטתית או נטרול התחושה. זהו תהליך שבו, למשל, מקרבים בהדרגה ילד ללטף כלבים, כמו"כ בהדרגה מכניסים אנשים לחדר סגור כדי שיצליחו לעלות במעלית – זהו תהליך הדרגתי, והשיטה הזאת מתאימה יותר לחרדה מצבית.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
גלילה לראש העמוד
error: