כמה אנשים קוראים את המאמר הזה?

<b> הרב  שלום אביחי כהן</b>

הרב שלום אביחי כהן

Master Counseling Supervisors * M.C.S
פסיכותרפיסט, מטפל זוגי בכיר, סופרוויזר
יו"ר פורום יועצים ומטפלים מוסמכים שומרי תורה ומצוות
F.T.R - Forum of religious counselors and therapists

זלזול מעצבן את ראובן, כשלא שומעים מה הוא אומר הוא מרגיש שמזלזלים בו. ראובן לא חש בנוח כל הזמן לשדר שהוא מרגיש שמזלזלים בו, במקום זה הוא מבטא כעס ותסכול ומנסה להילחם על דעותיו, מבלי משים הוא עצמו מזלזל בדעתם של אחרים כדי להגן על כבודו. דינה לא מבינה למה ראובן כועס פעמים רבות, גם כאשר היא לא ממש חולקת עליו אלא רק לא מתלהבת מדעותיו כמו שראובן מצפה, היא למדה "לבלוע" את הכעס הזה, היא כבר יודעת שראובן בסוף מבין שהוא "סתם" כעס ואף מתנצל, זוהי הדינמיקה במערכת הנישואין הזאת. אבל למה כל רמז למשהו שיכול להתפרש אולי כזלזול מקפיץ את ראובן?

זלזול מעצבן את ראובן. כשלא שומעים מה הוא אומר, הוא מרגיש שמזלזלים בו. ראובן חש שלא בנוח לשדר תדיר שהוא מרגיש שמזלזלים בו, במקום זה הוא מבטא כעס ותסכול ומנסה להילחם על דעותיו. מבלי ששם לב לכך, הוא עצמו מזלזל בדעתם של אחרים כדי להגן על כבודו. אבל למה כל רמז למשהו שיכול להתפרש אולי כזלזול מקפיץ את ראובן?

נניח לצורך העניין שלחברי קוראים "ראובן". לראובן יש אבא בשם "יעקב", וסב בשם "יצחק". ליצחק יש אישה בשם "רבקה". לאימא של ראובן קוראים "לאה", שילדה עוד שלושה אחים ושתי אחיות לראובן הקטן שנישא ל"דינה", ויחד ילדו שבעה ילדים.

נעצור רגע כאן, ונספור כמה אנשים מרכיבים את הגרעין הבסיסי של המשפחה הנורמטיבית הזאת. מבלי להתייחס לבני זוגם של אחיו ואחיותיו, או לאחיהם ואחיותיהם של הוריו, יש בארסנל החווייתי של ראובן, לא פחות משמונה עשר אנשים. בואו נוסיף לראובן כמה חברים, ועוד איזה שלושה או ארבעה שכנים, הבוס שלו בעבודה ואי אפשר להתעלם מאשת הבוס שבגללה ראובן קיבל הוראה לעבוד שעות נוספות כדי להוכיח את עצמו. בלי להלאות אתכם יותר מידי, אתם מבינים שחייו של ראובן חוברים לחייהם של לא מעט אנשים שכל אחד מהם מביא איתו מערכת שלמה ומורכבת של אנשים ויחסים. 

מגוחך? זה אולי נשמע כך, אבל למרבה הפלא מערכת הקשרים הסבוכה הזו, אינה רק תיאוריה משעשעת ומבדרת. זוהי מציאות חיה ונושמת, והיא זו המהווה בסיס לכל הסיבוכים שלנו בקשרינו עם הזולת ועם בני זוגנו. בואו נראה!

הנה דוגמה מהחיים. נחזור לכמה מהדמויות למעלה, ונשרטט בקצרה עד כמה שניתן כמה קווים, איזו שהיא מפה מוגבלת של קשרים והשפעות:

סבא יצחק טען "משפחה מאכזבת" – הוא היה תמיד אומר ליעקב בנו, שהמשפחה שהיא הדבר הכי חשוב בחיים תמיד מאכזבת.

סבתא רבקה טענה "לא נכון" – כשהייתה שומעת את יצחק, הייתה מגיבה: "לא נכון, תראה את המשפחה שלי, הם לא אכזבו". בתגובה לכך, יצחק מפטיר בגיחוך "כן, בטח, אף פעם לא".

אבא יעקב "עשה פשרה" – הוא כיבד מאוד את משפחתו ושמר על לכידותה, אבל את ביטחונו העצמי טרח לבנות גם דרך הקמת העסק שכל כך דאג שיצליח, ושיהווה לא רק תמיכה כספית אלא בעיקר חיזוק רגשי ליכולותיו והערכתו העצמית. יעקב גם דאג לא לקחת סיכונים נועזים, כדי לא "להתאכזב" מהעסק-מעצמו, הוא היה חייב לשמור על מקור עידוד וחיזוק בטוח. יעקב לא חשב ותכנן את הדברים כך במודע, אבל כשעשה מהלכים עסקיים ומשפחתיים, הוא לא עשה זאת לבד. אלו היו אימא ואבא שלו שהשתתפו בכל החלטותיו מבלי שהוא יחוש בכך. לעתים היה מפטיר "קשה לי להתמודד עם אכזבות" אבל הוא לא ממש קישר את זה לאבא, כמו שכשהיה אומר "משפחה זה דבר הכי יפה" הוא חשב שמתרגם איזה ספר מוסר ללשון העם, ולא חשב שאלו היו מילותיה של אמו שנמצאה איתו באותם רגעים.

אימא לאה "שונאת עצלנים" – לאבא יעקב לא היו רק אבא ואימא. הוא גם נישא ללאה, שהייתה כל הזמן אומרת לבעלה "אני לא מבינה איך אתה לא מתקדם בחיים, היית יכול להיות היום כמו איצל'ה השכן המיליונר, "העצלנות" הזאת הורגת אותי". באמת "עצלנות" הייתה סדין אדום בעיני לאה, אבל לא נכנס עכשיו לעץ המשפחתי שלה. במקום זה נאמר, שהבן של איצל'ה השכן, היה מרבה ללגלג בשכונה על ראובן שאבא שלו לא מוצלח ומוכשר כמו אבא איצל'ה. וראובן – שאמנם לא נשאר חייב – בסתר ליבו באמת כעס על אבא יעקב, כי גם אימא לאה חושבת כמו הבן של איצל'ה.

ראובן "מסיק מסקנות" – כשגדל ניסה ראובן לשכנע את אבא יעקב להתרחב, אבל אבא התעייף כבר משטיפות המוח בעניין, והיה פוטר את ראובן במשפטים כמו: "עזוב, זה לא בשבילי, שטויות, למה צריך את זה". התגובות הללו היו מרתיחות את ראובן הצעיר, זה היה נראה לו זלזול של אבא בעצמו, בחיים, בהתפתחות, בראובן ובאימא לאה שמדברת כל כך בהיגיון. וכשהרב בישיבה מסר שיחה על עצלות והוסיף שם כמה מילים על כך שהעצלן מזלזל בחייו, ראובן חרט על ליבו "אני לא אהיה טיפוס כזה מזלזל כמו אבא, שאני כל כך אוהב אבל כל כך לא מבין אותו וממש כועס עליו".

דינה רעיית ראובן "לא מבינה" – בין ראובן לדינה מתגלעים לא פעם וויכוחים ואף מריבות באופן מוזר. ראובן אומר משהו, דינה מגיבה, ראובן כועס, דינה לא מבינה על מה הכעס, ראובן לא מבין איך היא לא מבינה, דינה מתוסכלת, שניהם נפגעים ושותקים, ראובן קולט שכעס "לא במקום", מסיק שזה "סתם" היה מצב רוח רע, מתנצל, דינה מתרצה, והפעם הבאה זה רק עניין של זמן.

ראובן ודינה לא מבינים שהם לא נמצאים לבד. דינה אומרת את "דעתה" וראובן אומר את "דעתו", אבל על ראש שניהם עומדים מספר לא מבוטל של אנשים עם מחשבות, תחושות, רגשות, כללים ודעות, "המשפיעים באורח פעיל" על תגובותיהם ההדדיות, מבלי שחתני השמחה יהיו מודעים לזה כלל.

רוצים לשמוע מה היה בין ראובן לדינה לפני מספר ימים?! ראובן שאל מישהו ברחוב: "היכן זה רחוב רבי עקיבא?" והאדון (שיכול להיות בגילו של אביו של ראובן…) ענה לו: "בפנייה הבאה". ראובן העיף מבט וראה שכתוב שם "רחוב עזרא". "טוב, נו,.." – פלט האיש – "התכוונתי לאחריה". מהשיחה הבאה בין ראובן לדינה נבין בערך מה הרגיש ראובן.

ראובן נכנס לבית ואמר: אנשים שמזלזלים בדברים הם אנשים רדודים. דינה הגיבה: תלוי במה הם מזלזלים. ראובן: מה תלוי במה, בטח שלא התכוונתי שהם מזלזלים בחיה מתה. דינה: בסדר, לפעמים זה נראה כאילו מזלזלים. ראובן: טוב, נו, את מבינה למה אני מתכוון. דינה: כן בסדר, אבל למה אתה מתעצבן. ראובן: אני לא עצבני….

זלזול מעצבן את ראובן, כשלא שומעים מה הוא אומר הוא מרגיש שמזלזלים בו. ראובן לא חש בנוח כל הזמן לשדר שהוא מרגיש שמזלזלים בו, במקום זה הוא מבטא כעס ותסכול ומנסה להילחם על דעותיו, מבלי משים הוא עצמו מזלזל בדעתם של אחרים כדי להגן על כבודו. דינה לא מבינה למה ראובן כועס פעמים רבות, גם כאשר היא לא ממש חולקת עליו אלא רק לא מתלהבת מדעותיו כמו שראובן מצפה, היא למדה "לבלוע" את הכעס הזה, היא כבר יודעת שראובן בסוף מבין שהוא "סתם" כעס ואף מתנצל, זוהי הדינמיקה במערכת הנישואין הזאת. אבל למה כל רמז למשהו שיכול להתפרש אולי כזלזול מקפיץ את ראובן?

כי ראובן לא לבד!

גם אתם לא קוראים את המאמר הזה לבדכם. האמת, שגם אני לא כותב אותו לבדי. אני רק רוצה להאמין שבחלקים מסוימים שבו, אני מנטרל כמה שיותר השפעות של אנשים אחרים המלווים אותי כל חיי. הם מלווים את כולנו, והדעות "האובייקטיביות" שלנו מושפעות מהרבה "סובייקטיביים". אנחנו קוראים או צופים במשהו, חושבים עליו ומרגישים כלפיו ובעטיו, לפי אופן ההתייחסות שלנו לתרכובת האנושית האופפת אותנו.

וויכוחים רבים ותחושות לא נעימות בחיי נישואין, יכולים להימנע אם רק נעצור מידי פעם, ונחשוב "למה?". – תארו לכם אם סבא יצחק היה שואל "למה אני חושב שמשפחה תמיד מאכזבת", וסבתא רבקה הייתה שואלת "למה אני צריכה תמיד לענות לו ולגונן על משפחתי", ואולי סבא היה מצליח גם לשאול "למה תמיד אני חייב לגחך בקול רם על תגובתה". ואם אבא יעקב היה שואל "למה אני מתעקש במשך שנים שלא לקחת איזה שהוא סיכון ולהתקדם, ממה אני מפחד", ואימא לאה הייתה שואלת "למה ריבון העולמים, אני כל כך שונאת עצלנים, ולמה אני לא מסוגלת להבין את יעקב". תארו לכם שראובן היה שואל את עצמו "למה הרגשתי לא נעים מתגובת האיש ברחוב, ולמה כל כך מרתיח אותי הזלזול, למה אני כועס על אמירות של דינה, ולמה כל פעם זה קורה לי", איך היינו מתנהגים אם היינו יודעים כמה אנשים משתתפים במחשבותינו, דעותינו ורגשותינו?

עכשיו האם אתם יכולים לומר כמה אנשים השתתפו בקריאת המאמר הזה?…

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
2 תגובות
  1. ישעיהו שנור הגב

    השם אולי פחות מוכר לך אבל אני תלמיד מובהק שלך בקורס בינר [חסיד יושב ליד נפתלי]
    בשיעור האחרון המלצת לקרוא את המאמר כמה אנשים קוראים את המאמר
    ובאמת זה מאמר מפעים שהפיל לי את האסימון עד כמה אנו מושפעים
    נ.ב. בסיכום של המאמר נכתב שלו יעקב היה חושב למה אני לוקח סיכונים וכו
    ולדדעתי אמור להיות כתוב לו יעקב היה חושב למה אני לא לוקח סיכון בדגש על "לא" לוקח סיכון
    הענין גרם לי לקרוא כמה פעמים את המאמר ורק אחרי שלדעתי אני צודק החלטתי לכתוב לך
    יאמר לזכותך שלא ניכר שהמאמר נכתב בשליפה
    ורק בגלל שאמרת בשיעור שהוא נכתב בשליפה אני יודע
    וזה מניח את דעתי שמאסטר כמוך שמשקיע ובטח עובר על מאמר שוב ושוב לפני שמעלה לאתר
    אך במאמר שנכתב בשליפה יש מצב שאולי פיספסת
    תודה רבה וחנוכה מאיר

    • הרב שלום אביחי כהן הגב

      ראשית תודה רבה ישעיהו שאני מכיר וזוכר טוב כתלמיד משקיע ובעל מוטיבציה מצוינת. אכן הושמטה מילה ובעקבות הערנות שלך תיקנתי במאמר, אתה בהחלט צודק המילה "לא" חסרה.

      אגב, באומרי כי המאמר נכתב בסגנון שליפה אין הכוונה שנכתב ללא חשיבה וללא הגהה, אלא שלא היה תכנון מוקדם של מבנה המאמר. הכתיבה היתה יותר ספונטנית ופחות מתוכננת, אבל חשוב שכל מאמר שיצא מתחת ידינו יהיה מוגה ויוגש מתוך כובד ראש וכבוד לקורא, ואני גאה שיש למאמרים אלו קוראים רציניים כמוך, שמפעילים חשיבה ביקורתית מצמיחה.

      תודה וחנוכה שמח

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
error: