מיתוס ונישואין

<b> הרב  שלום אביחי כהן</b>

הרב שלום אביחי כהן

Master Counseling Supervisors * M.C.S
פסיכותרפיסט, מטפל זוגי בכיר, סופרוויזר
יו"ר פורום יועצים ומטפלים מוסמכים שומרי תורה ומצוות
F.T.R - Forum of religious counselors and therapists

מרגע היטמעות המיתוס, מתגייסים כוחות יצירה בחרוזי שירה, המשלת משל וחיבור הפתגם – למסמרו בלב הבריות, וכך מתקיימת תנועה פרדוקסלית המונעת שינוי בפועל

לפני שנגע קצת בתפקידו של המיתוס בכלל, ובפרט בחיי נישואין. הנה רשימה קצרה של כמה מהמיתוסים הנפוצים בחיי נישואין.

מיתוס 1:  "המפתח למערכת נישואין ארוכה ויציבה, טמון בהרבה מזל טוב להישארותה של תחושת החיזור. אם זה טוב, זה זורם מעצמו".

בניגוד מוחלט לחלום ההוליוודי, אין דבר כזה. על מנת לאהוב אהבה אמיתית, עלינו להשקיע. רק כאשר יש מחויבות הדדית לחיי נישואין, אנו מוכנים לתהליך של בנייה שבו עליות ומורדות, אכזבות וכעסים, ויחד אנו משכילים למנף את מערכת הנישואין למסגרת חברותית ואוהבת.

מיתוס 2: "חיי הנישואין מועילים לגבר, הרבה יותר מאשר לאישה".

הטעות ההרסנית הזו, גורמת לנשים רבות לראות את תפקידן במערכת הנישואין באור שלילי ביותר. מחקרים מראים, שגם נשים וגם גברים מאריכים ימים, חיים באושר גדול יותר, נהנים מבריאות טובה יותר וממצב כלכלי יציב יותר, כאשר הם נשואים. כשהתחושה היא "אני מקריבה" וממילא "הוא המרוויח היחיד", הנטייה היא להישאר "קדושה מעונה" ולא ליהנות מהדברים היפים שבחיי הנישואין.

מיתוס 3: "נישואין אמורים להיות התמזגות של שני אנשים לכדי בריה אחת".

נו באמת, האמנם?! הגר"ש פינקוס כתב על זה: "הרי במציאות הממשית, הבעל והאישה הם שני גופים נפרדים גם לאחר נישואיהם. מטרת ותפקיד חיי הנישואים לאחד את שני הנפרדים לתכלית אחת, להקים במשותף בית, לגדל במשותף את ילדיהם, ובזה תתקיים המטרה "והיו לבשר אחד". אך לעולם לא תשתנה המציאות, שהם יהפכו להיות אחד ממש... ההבנה הזאת היא אחת מהניסיונות הקשים של חיי הנישואים, ואפילו שנים אחרי החתונה. בכל אלפי פרטי החיים המשותפים, בא לידי ביטוי ההבדל בחושים הנפרדים בין שניהם".

מיתוס 4: "ככל שאנו נשואים יותר שנים, אנו מכירים יותר, ואם עדיין אנחנו רבים כנראה באמת איננו מתאימים".

האמת היא שככל שאנו מכירים יותר, האירועים שאנו עוברים יחד מפתחים שפה שונה לכל אחד מאתנו ומקשים יותר על התקשורת ביננו. אם בהתחלה כשהייתי אומר לרעייתי "שלום" היא הבינה את זה בפשטות. היום "המנגינה" של ה"שלום" הזה יושבת על מריבה ישנה, אולי אני מתכוון לומר "שלום" בפשטות, אבל היא שומעת משהו נוסף. המילים מקבלות עם השנים משמעויות שונות ברבדים עמוקים יותר, כשאיננו מלבנים דברים כמו שצריך, ההיכרות שלנו גורמת לנו "להתוויית תוויות" האחד על השני, מבלי שנפנה מקום לבדוק אולי הפעם הכוונה הייתה אחרת, אולי יש כאן משהו שלא הכרתי מקודם. בעצם, ככל שאנו חיים יותר שנים יחד, אנו עלולים לגלות שאיננו מכירים כלל.

המון מיתוסים שולטים בחלל הנישואין. אומרים שבכל מיתוס ישנו גרעין של אמת, גם זה כנראה מיתוס. על עובדה אחת קשה להתווכח, למיתוס יש תפקיד, ועל התפקיד הזה שפכו סופרים וחכמים דיו כמים.

אם נשפוט על פי כמות המיתוסים שנקשרו במהלך ההיסטוריה לתחום הנישואין, נוכל להיווכח כי המיתוס מאפשר לאנושות ליצוק תוכן הגיוני לתופעה בלתי הגיונית בעליל, של אנשים חכמים ונבונים, מנוסים וממולחים, המסוגלים להרים פרויקטים חובקי עולם בעשר אצבעותיהם ולצבור הון רב וקשרים חוצי ארצות ותרבויות, אך אינם מצליחים במשימה הטבעית והבסיסית ביותר בטבע – לחיות בשניים.

כשההגעה אל הנישואין נעשית מתוך תחושת אופוריה או לחילופין כצוו חברתי, מבלי הבנה שהצעד ההכרחי לאחר טקס ענידת הטבעת הוא ביסוס תשתיות איתנות, אין פלא ששתי דעות לא יוכלו במציאות לסלול דרך אחת העונה על ציפיותיהן המנוגדות, וזהו בסיס מספיק איתן למיתוס אודות היכולת לחבר בין גבר לאישה.

מרגע היטמעות המיתוס, מתגייסים כוחות יצירה בחרוזי שירה, המשלת משל וחיבור הפתגם – למסמרו בלב הבריות, וכך מתקיימת תנועה פרדוקסלית המונעת שינוי בפועל, הבה ונראה כיצד זה עובד:

תחושת איבוד שליטה: כאשר משהו אמור להיות בצורה מסוימת – כגון תופעה טבעית ביותר ככינון מערכת נישואין – ואנו לא מצליחים לעשותו נכון למרות ניסיונות רבים והשקעת מאמצים רגשיים, מנטאליים ואחרים, ישנה הרגשה של ערעור, כיוון שתחושה בסיסית של שליטה על חיינו חיונית לקיומנו, וכשאיננו מצליחים להתאים את עצמנו למסגרת החוקים שלתפיסתנו מנהיגים את העולם, אנו חשים תחושה בלתי נסבלת של איבוד שליטה.

מיתוס מאזן על ידי תהליך נורמליזציה (תהליך של שינוי, שבמהלכו הופך מושא התהליך לנורמאלי יותר, כלומר – הוא נמצא פחות במצב של אי יציבות, ותואם יותר את המנהגים והחוקים המקובלים באותו תחום): כאשר אנו חושבים שעל פי החוקים המקובלים התקשרות אמתית בין גבר ואישה היא אשליה, המציאות של כישלון בנישואין אינה מגדירה את המצב כמעורער לחלוטין. האדם עדיין משחק במסגרת החוקים הידועים ותחושת חוסר השליטה מתעמעמת, זהו קרש הצלה לתחושה הבלתי נסבלת של איבוד שליטה על החיים.

חוסר מוטיבציה להשבת תחושת השליטה: תחושת השליטה תושג על ידי התאמה בין החוקים המנהיגים לתחושת המסוגלות לממשם במציאות. הדרכים הרבות והמגוונות בהן ניסינו לממש את החוקים לשווא היו בעצם ווריאציות שונות לתבנית חשיבה מסוימת. מכאן שעל מנת ליישב בין החוקים לתחושת המסוגלות, עלינו לפרוץ אל תבנית חשיבה חדשה מקודמתה שנחלה כישלון. אך כאשר אנו נדרשים לאמץ חשיבה אחרת, ניצב מולנו הבסיס המיתי שנמצא בתפקיד "המציל" וחוסם את דרכנו כאומר "מדוע תאמץ חשיבה שונה, ודרכים נוספות לאתגר את מסוגלותך לכינון מערכת נישואין פורייה ובריאה, שאינה אלא תעתוע".

אילולי ההחמצה הגדולה של מימוש יסוד טבעי בחיי האדם המתבטא בקשר נישואין בריא, ניתן היה להעצים את ערכם של המיתוסים, הממלאים את החלל שנפער כתוצאה מהעדר פריון של חשיבה רציונאלית, ומעניקים תחושה חלופית של שליטה. אך מיתוסים רבים ככל שיהיו, אינם מצליחים להצניע את השאיפה הבוערת לממש את אושרם של הנישואין. יש בכוחה של שאיפה זו לסמן מטרה, אולם בהתוויית הדרך עלינו לקחת בחשבון עמידה אמיצה מול אותן מחשבות מיתיות החוסמות את ההגעה לייעד.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
error: