נוירוזה

נוירוזה (באנגלית: neurosis, neuroticism; ידועה גם בשם הפרעה נירוטית), היא מונח המגדיר חוסר איזון נפשי אשר פוגע באיכות החיים, ביכולת התפקוד וההתמודדות. בשונה מהפסיכוזה, אין הנוירוזה גורמת לנתק מהמציאות או לחוסר תפקוד מלא, ואינה פוגמת ביכולת החשיבה הרציונלית. המונח נמצא בשימוש נרחב בענף הפסיכואנליזה.

המונח נטבע בשנת 1769 על ידי ויליאם קולן, רופא ממוצא סקוטי, ביחס להפרעה כללית הנגרמת על ידי מערכת העצבים בחישה ובתנועה. הוא תיאר מגוון תסמינים והפרעות עצביות שלא ניתן היה להסבירן פזיולוגית. מקור המונח הוא במילה היוונית ניורון (νεῦρον), כלומר עצב. בסוף המאה ה-19 חודש השימוש במונח, בהקשר של פסיכואנליזה, על ידי זיגמונד פרויד וקארל גוסטב יונג (Wikipedia).

כיום הDSM-  מגדיר הפרעה זו כהפרעות חרדה, כיוון שהביטוי נוירוזה שיקף אמונה רבת שנים שתפקיד נירולוגי לקוי קשור להתנהגות נוירוטית. פרויד ערער על כך וטען שנוירוזה אינה נגרמת משיבוש במערכות העצבים אלא מקונפליקטים תוך נפשיים, לפיו נוירוזה היא הפרעה פסיכולוגית הנוצרת מתוך קונפליקט פנימי בין רצון האיד לבין האיסור לבטאו, מקורו באני העליון, אח"כ נמתחה ביקורת על פרויד על הנוירוזות, שהן תיאורטיות מידי.

בניגוד למשמעות המילה בעבר, כיום משמעות הנוירוזה שונה למדי. הפרעות נוירוטיות יכולות לכלול מגוון של תופעות, החל בפחדים, פוביות וחרדות, דרך התנהגויות כפייתיות ומחשבות אובססיביות, וכלה בדאגנות יתר, נטייה לדיכאון ושינויים במצבי רוח.

כשמדברים על התנהגות נוירוטית מתכוונים להפרזה בהתנהגות נמנעת (לא לצאת מהבית) או בשימוש במנגנוני הגנה (נסיעה באוטו "נוחה יותר" מהתמודדות עם טיסה מפחידה) האדם הנוירוטי אינו מנותק מן המציאות ואינו מתנהג התנהגות חסרת פשר או מסוכנת אך סביר כי קשריו החברתיים וביצועיו בעבודה, לוקים.

המונח עלול להעיד על הימצאותה של הפרעה ממשית, אך בשימוש הנפוץ הוא נוטה לשקף התנהגות אנושית שכיחה, וחלק מהמצב האנושי. נטען כי מרבית האנשים חווים נוירוזה בדרגה קלה מסוימת במהלך חייהם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
גלילה לראש העמוד
error: