ריאיון עם פסיכיאטר ומטפל משפחתי

<b> ד"ר יובל שורר</b>

ד"ר יובל שורר

מומחה בפסיכיאטריה של המבוגר משנת 1991
מטפל משפחתי וזוגי מוסמך
תחומי עניין וניסיון מקצועי: דיכאון, חרדה, OCD, הפרעות אישיות, סכיזופרניה ומאניה-פרפרסיה (הפרעה בי פולרית)

כמטפל זוגי ומשפחתי, אני יכול להגיד שבהרבה מקרים כאשר יש בעיה זוגית, ולאנשים יש קושי לתקשר ולבטא את רגשותיהם ורצונותיהם בדרך בוגרת וישירה, יש נטייה להאשים את הצד השני באחריות לבעיה זה נקרא מנגנון הגנה של השלכה. ואז עולה לעיתים האשמה שהצד השני הוא חולה נפש או שיש לו הפרעות אישיות

יש היום מגמה של "אל מיסוד" - כלומר מגמה לאשפז במידת האפשר פחות במחלקות פסיכיאטריות, וכן לשחרר חולי נפש מאושפזים לטיפול ושיקום בקהילה, ככל שמצבם מאפשר

ד"ר יובל שורר הוא פסיכיאטר מבוגרים ומטפל משפחתי, ממחברי הספר "משיב הרוח – יצירתיות והתלהבות ומניעת שחיקה במקצועות הרפואה". פגשנו אותו לשיחה קצרה על פסיכיאטריה ופסיכותרפיה, הנה תשובותיו לשאלותינו.  

מתי פונים לפסיכיאטר, ומה ההבדל בינו לבין פסיכולוג?

לפסיכיאטר ולפסיכולוג קליני יש הכשרה רחבה באבחון מחלות נפש ובעיות רגשיות בכלל. מבין הפסיכולוגים יש גם פסיכולוגים חינוכיים, שיקומיים, תעסוקתיים ועוד שהתמחותם בתחומים שונים מאשר אבחון הפרעות נפשיות. פסיכיאטר הוא קודם כל רופא שיודע לאבחן  בעיות רפואיות שונות בהמשך הוא עבר התמחות בפסיכיאטריה לטיפול במחלות נפש. הוא יכול להמליץ על תרופות פסיכיאטריות. פסיכולוג קליני לא ממליץ על תרופות, אבל הוא יודע לטפל טיפול פסיכותרפי על ידי שיחות, וכן הוא יודע לעשות אבחון פסיכולוגי לאבחון אישיותי למשל עי' טסטים פסיכולוגים  דבר שפסיכיאטר לא עושה. יש לצין כי פסיכיאטרים יודעים גם הם לטפל טיפול פסיכותרפי שיחתי או קוגניטיבי או משפחתי. לפסיכיאטר פונים כאשר יש מצב נפשי חריג- פסיכוטי, דכאוני  או חרדתי אקוטי . אם אנשים חוששים לפנות לפסיכיאטר הם יכולים לפנות קודם לפסיכולוג שלרוב יודע מתי הוא יכול עצמו לטפל בבעיה או מתי להפנות להמשך אבחון אצל פסיכיאטר.

עד כמה אתה שותף לתחושה שישנה בשנים האחרונות פתיחות גדולה יותר לטיפול הפסיכיאטרי?

אכן יש היום יותר פתיחות לפנות לפסיכיאטר בגלל שיש דיון פתוח יותר על בעיות נפשיות בתקשורת , ויש שקיפות רבה יותר של פסיכיאטרים לגבי תפקידם ומקצועם, דבר שהופך אותם פחות  "מפחידים" לציבור הרחב. בנוסף יש היום מגמה של "אל מיסוד" – כלומר מגמה לאשפז במידת האפשר פחות במחלקות פסיכיאטריות, וכן לשחרר חולי נפש מאושפזים לטיפול ושיקום בקהילה, ככל שמצבם מאפשר. ביטוי לכך  בארץ ,הוא חוק "סל שיקום"  שמפנה משאבים רבים לשיקום בקהילה ולא במחלקות הפסיכיאטריות. כל אלה תורמים להפחתת החשש מפני הפסיכיאטריה. אבל עדין יש להזים הרבה מיתוסים ודעות קדומות על מחלות נפש ופסיכיאטריה.

מהי מקומה של הרפואה האלטרנטיבית בתחום זה, והאם זה נכון שתרופות פסיכיאטריות שונות גורמות להתמכרות?

לרפואה אלטרנטיבית אין לדעתי מקום בטיפול בבעיות נפשיות חריפות או מחלות נפש.  התרופות הפסיכיאטריות נוגדות הדיכאון והפסיכוזה  אינן ממכרות. הן משפרות את המצב הנפשי, ויש לטפל בהן עפי' יעוץ הפסיכיאטר לתקופה מוגדרת , ולא להפסיקן טרם הזמן. כאשר פסיכיאטר מורה על הפסקת טיפול הוא יעשה זאת לרוב בהורדה הדרגתית של המינון ולא בבת אחת. יש בין התרופות נוגדות חרדה שגורמות להתרגלות בלקיחה ממושכת ויש לקחתן תחת פיקוח פסיכיאטר או רופא משפחה.

אנשים עוברים אירועי חיים טראומתיים, לדוגמא: פטירה של קרוב, פיטורין ממקום העבודה וכדו', כיצד נבדיל בין מצב רוח ירוד לבין מצב דיכאוני המצריך פנייה לאיש מקצוע?

אירועי חיים כמו אבל או אבדן אחר LOSS  (כסף, עבודה, מעמד וכו'..) אינם מחלת נפש- זה  מלווה עצב, חרדה, ואף הפרעה זמנית בתפקוד . אבל צפוי שרוב האנשים יתמודדו היטב עם תהליך האבל ויחזרו לתפקוד רגיל, למרות שהעצב יכול לוות זמן ממושך. כאשר התהליך נמשך זמן רב מדי, ויש סימני דכאון כמו ירידה דרסטית בתיאבון , משקל, פגיעה  קשה  בתפקוד יומיומי כמו ביקור בלתי פוסק בבית עלמין או מחשבות אבדניות,  יש לפנות לפסיכיאטר.

מתי חרדות הופכות להיות משהו שיש לטפל בו?

חרדה היא סימן התרעה  הישרדותי רגיל שיש לכל יצור חי מפני סכנה מוחשית בסביבתו. סימניה הם גופניים: דפיקות לב מהירות, רעד, הזעה, או חשיבתיים: חשש , פחד, רתיעה.   אולם הפרעות חרדה מתפתחות כאשר יש   פחד מפני דברים לא מוחשיים, פנימיים, רגשיים כמו דאגה יתרה ביחס לבריאות, סכנות בסביבה- שנקרא חרדה מוכללת  או התקף חרדה שבא ללא סיבה  נראית לעין כאשר הכל בחדר רגוע ושלו- זה נקרא התקף פניקה. ויש חרדה חברתית שמתבטאת עי' חשש מהיחשפות לפני אנשים במצבים של  דבור לפני קהל, אכילה עם עוד אנשים, כניסה לאירוע , מסיבות, בגלל חרדה שאדם חש שמא ילעגו  לו או שמא ייחשף בקלונו או במגבלותיו השונות. כאשר מצבים אלה פוגמים  באיכות חייו של האדם או בתפקודו היומי רצוי לפנות לאבחון.

כמי שמומחה לטיפול משפחתי, בוודאי אתה נתקל בזוגות הבאים לייעוץ, כשצד אחד או שניהם בטוחים שבני זוגם לוקה בהפרעת אישיות או בסוג של מחלה נפש – לעתים דבריהם נסמכים על מידע רב ונרחב במקורות מידע מגוונים. מה אתה אומר לזוגות אלו?

כמטפל זוגי ומשפחתי, אני יכול להגיד שבהרבה מקרים כאשר יש בעיה זוגית ,ולאנשים יש קושי לתקשר ולבטא את רגשותיהם ורצונותיהם בדרך בוגרת וישירה , יש נטייה להאשים את הצד השני  באחריות לבעיה זה נקרא מנגנון הגנה של השלכה .ואז עולה לעיתים האשמה שהצד השני הוא  חולה נפש או שיש לו הפרעות אישיות. האשמות אלה הן חמורות כי הן גורמות מצוקה קשה והסלמה זוגית. צריך לזכור שבעיות זוגיות לא מתפתחות בואקום, או באחריות צד אחד ותמיד יש אחריות לשני הצדדים  ולכן צריך לפגוש את שני בני הזוג, כי האמת היא לרוב באמצע.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
error: